תפריט
מספר מורנו ורבנו הרב יורם מיכאל אברג'ל זיע"א – לפני מספר שנים בא לפני דיין חשוב, תלמיד חכם מופלג, ודמעתו על לחיו. בצער גדול סיפר לי שבתו הגדולה פרקה עול, והוא מרגיש כאילו נגזר עליו 'גזר דין מוות' ללא שום גוזמא. מכיוון שראיתי עד כמה גדול צערו ורציתי מאוד לעזור לו, ביקשתי לדבר עם הבת מספר דקות, כדי לנסות לרדת לשורש הבעיה. להפתעתי הרבה, הבת פרצה בבכי ואמרה: 'את ההשפלות והמכות שקבלתי מאבא שלי מגיל קטן, לא אשכח לעולם. כעת שום דבר בעולם לא יוכל להחזיר אותי בחזרה'.
דבריה של הבת נאמרו בכאב עצום, והבנתי מאוד לליבה… לאחר מכן אמרתי לאביה שהתנהגותו הברוטאלית היא זו שהביאה עליו את הצרה הגדולה הזו, ובקשתי ממנו שישתדל לפחות מכאן ואילך לשנות את צורת התנהגותו כלפי שאר ילדיו, כדי שלא יפסיד גם אותם ח"ו.
בהקשר זה של תוכחה בונה וראויה נאיר נקודה של אור מתוך הספר הקדוש 'אמרי נועם':
הורה שרואה את אחד מילדיו היקרים עושה מעשה לא טוב או מתנהג שלא בדרך ארץ, לא יוכיחו על כך בכעס, ובוודאי שלא ילבין פניו בפני אנשים, כיון שבאופן זה התוכחה בודאי לא תתקבל על ליבו, ואדרבה! תגרום לו ריחוק. אלא יתאזר בסבלנות רבה וישמור את הדבר בליבו עד שתגיע שעת רצון, ואז ידבר עם ילדו על אותו מעשה בלשון רכה ונעימה. וכאשר ינהג באופן זה, חזקה על תוכחתו שתתקבל על לב הילד ותפעל פעולה טובה.
צא ולמד מבחיר האבות הקדושים, יעקב אבינו ע"ה, שכאשר ראובן בנו נהג שלא כראוי ובלבל את יצועיו, נאמר: "וישמע ישראל, ויהיו בני יעקב שנים עשר". כלומר, למרות חומרת מעשיו של ראובן יעקב אבינו נהג בסבלנות ואיפוק, העלים עין ולא העיר לו מאומה, והתייחס אליו בסבר פנים יפות כרגיל, בבחינת "ויהיו בני יעקב שנים עשר". דהיינו, שכולם כולל ראובן קיבלו מיעקב אבינו יחס חם ואוהב, כיאה וכיאות לבנים אהובים.
והסיבה לכך – יעקב חשש שראובן לא יקבל את התוכחה כראוי, והוא עלול להיפגע ולהתרחק ממנו, וחלילה אף להידבק בעשיו הרשע. לכן העדיף להעלים עין ולהבליג על כעסו, ושמר זאת בליבו במשך שנים רבות עד עת פטירתו [ארבעים ושמונה שנה], ורק אז הוכיחו על כך, כיון שידע בבירור שבשעה זו הדברים יתקבלו על ליבו ויפעלו פעולה רצויה.
"אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל" – משה רבנו למד מיעקב אבינו והמתין מלהוכיח את ישראל עד סמוך לפטירתו, וגם אז הוכיחם ברמזים עדינים בלבד, ולא באריכות לשון וביטויים חריפים וקשים למיניהם, כדי שתוכחתו תתקבל בליבם ותוביל לשינוי מבורך.
עלינו להפנים – אסור להאריך בדברי תוכחה יתר על המידה, ובודאי שלא לנקוט בביטויים חריפים שיגרמו צער ובושה, אלא צריך לנהוג בעדינות רבה ובמשנה זהירות, לברור כל מילה ולהיות בבחינת 'קצר וקולע'.והטעם לכך, משום שטבעו של אדם לאהוב שבחים והערכה, וכאשר אומרים לו דברי מוסר מכאיבים ומשפילים, זה גורם לו להתרסק ולהתרחק.
לצערנו הרב, הרבה בחורי חמד ובנות ישראל כשרות עזבו את דרך התורה הקדושה בהגיעם לגיל הנעורים – אף שהיו ממשפחות טובות ובעלי כישרונות מבורכים – מפני שהוריהם או מוריהם רגילים היו להוכיח אותם בכעס גדול ובמילים בוטות ומביישות, ולא בדרכי נועם וקירוב הלבבות.
הורים המרשים לעצמם מכל סיבה שהיא לבייש את ילדיהם לפני אנשים, לכנותם בשמות גנאי, להשפילם ולהטיח בהם דברי בוז, ואולי אפילו להכותם, עליהם לדעת שכל התנהגות שהיא היפך הערבות והנעימות סופה להיהפך לרועץ. ילד זה במוקדם או במאוחר יעזוב לגמרי את דרך התורה ויידבק בדרכו של עשיו הרשע, ויתקיים בהם מה שנאמר בקללות: "בניך ובנותיך נתונים לעם אחר, ועיניך רואות וכלות אליהם כל היום, ואין לאל ידך", ה' יצילנו.
לכן אם יש לך ילד קשה – תסבול אותו ברחמים גדולים, תנהג אתו אך ורק בדרכי נועם, תשתדל לגלות כלפיו יחס אוהב ומכיל, תחבק ותנשק אותו, תפרגן לו עד ככל האפשר, ובזכות זה הוא ייקשר בך בלב ונפש, ובעזרת ה' במשך הזמן הוא יתאושש מנפילתו ויתחזק, ויעשה הכל שלא לגרום לך צער ועוגמת נפש.
הורים הנוחים לילדיהם ומתייחסים אליהם בהרבה כבוד ודרכי נועם, הבן או הבת מרגישים נח לפרוק עמהם את כל אשר על ליבם, וכך הם חושׂכים לעצמם המון צרות בעתיד.
וכך מפרש השל"ה הקדוש את הכתוב: "אל תוכח לץ פן ישנאך, הוכח לחכם ויאהבך" – כאשר ברצונך להוכיח את בנך או בתך או כל אדם אחר, אל תוכיחו בדרך גנאי וזלזול: 'אתה לץ' וכדומה, כיון שאז ישנאך ולא ישמע לדבריך. אלא להיפך, תוכיחו בדרך כבוד: 'הלא חכם ונבון אתה, ואם כן חרפה היא לאיש יקר וחשוב כמוך לעשות כך וכך'… ואז יאהבך, וישמע לקול דבריך.
כשאתה מוכיח את ילדך בדרך של כבוד, בחיבה ובלשון רכה ונעימה, לא די שהוא לא כועס עליך, נפגע מדבריך ומתרחק ממך חלילה, אלא אדרבה, הוא מוסיף אהבה על האהבה שכבר אהב אותך קודם לכן, מתקרב אליך יותר, ומוכן לקבל את כל אשר תבקש ממנו.
כיוצא בזה, אם יש בליבך כעס על אשתך מפני שאינה נוהגת בך כבוד כפי שראוי לך, או מפני שאינה עושה את רצונך, וזה מאוד חורה לך – דע לך שאם תוכיח אותה על כך בדברים קשים ותפגע בה, כל מילה מיותרת תרחיק אותה ממך עוד ועוד, עד שביום מן הימים היא תעזוב אותך לגמרי, ותמצא את עצמך לבד.
לכן קודם כל, אל תוכיח אותה! אלא קבל זאת באהבה, מתוך הבנה שזה קורה לך משמים, כדי לכפר על הפשעים הרבים שאתה עושה. והיה והיא מעצמה תפתח את הנושא, אל תגיד לה מילים קשות חלילה, אלא תסביר לה את הצד שלך במלוא הערבות והנעימות, וקרוב לודאי שהנהגה מסוג זה תביא לכך שהיא תחוש כלפיך הערכה עצומה, כי היא תגיע למסקנה שאתה אציל נפש, שהרי על אף כל מה שעשתה לך ופגעה בך בכל זאת לא הגבת מאומה, ומני אז היא תוסיף אהבה על אהבתך ותדבק בך בלב ונפש.
וכן לימדונו האמוראים הקדושים רבה בר רב הונא ורבה בר בר חנה שכשאדם רוצה לבקש מבני ביתו שיעשו דבר מה, 'צריך למימרינהו בניחותא כי היכי דליקבלינהו מיניה'. כלומר, צריך הוא לבקש זאת בנחת ובלשון נעימה, כדי שיסכימו לקבל את דבריו.
ומוסיף שם רב אשי, שאף על פי שלא שמע זאת מהחכמים הנ"ל, בכל זאת נהג כך מסברא, כיון שהשכל האנושי מחייב שמי שרוצה שדבריו ישמעו, צריך לדבר בנעימות ובנחת, כמו שאמר שלמה המלך: "דברי חכמים בנחת נשמעים".
