תפריט
בסוף השבוע יגמר 'זמן חורף' ורבבות אברכים ובחורי ישיבות קטנות וגדולות יצאו לבין הזמנים, לקיים את הכתוב: "וקוי ה' יחליפו כח".
זכורני ימים מקדם, שבכל סוף זמן מורנו ורבנו הרב יורם מיכאל אברג'ל זיע"א היה מוסר שיעור מיוחד בנושא 'מעלת ימי בין הזמנים'. כדי שימי בין הזמנים יהוו ימי עליה וקידוש שם שמים, ולא חלילה להיפך.
וכך הרב היה אומר: ימי בין הזמנים הם ימים נפלאים לממש בהם את כל מה שלמדת עלית והתעלית במהלך הזמן. בכל זמן חורף חרשת וזרעת, השקית וריססת, טיפחת וגידלת, את תבואת הנפש, והקציר הוא בימי בין הזמנים.
ההורים מחכים בשמחה לראות את הבנים שבים מהישיבות, האשה מחכה בכליון עיניים שבעלה הצדיק יהיה יותר בבית, ויעזור לה בהכנות המרובות לחג הפסח. הילדים הקטנים מחכים בציפייה גדולה לאביהם שיאוורר אותם ויהיה איתם.
אלא שכגודל הציפייה והגעגועים גודל האכזבה ושברון הלב! הורים רבים מתלוננים על כך שבניהם שכחו מה זה כיבוד הורים, מזלזלים הם בתפילות בזמנם, ובקביעת עתים, במקום להיות מכובדים ורציניים, הם ממש מנותקים… האשה מגלה לצערה שבעלה אינו שותף ואינו מחובר, וכל תקוותה נהיית למפח נפש… הילדים מתאכזבים שלאבא אין פנאי בשבילם, ותוחלתם נכזבת…
כדי להגשים את הציפיות, על האדם להיות מחובר! הבנים מחוברים להוריהם, הבעל לאשתו, האב לבניו.
ימי בין הזמנים הם הזדמנות נפלאה להוציא מהכוח אל הפועל את קנייני הנפש האלוקית, מתוך השכלה ומתוך משמעת עצמית. לממש את החיבור האמיתי לה' יתברך, להתחבר לתורה, לתפילה, לכיבוד הורים, לכבוד האשה, לילדים.
ימי בין הזמנים הם ימים של מבחן! בהם האדם בוחן את עצמו, האם עבודתו היא פנימית או חלילה חיצונית. האם כל מה שהוא לומד עובר לביצוע, והוא מקדש שם שמים בהליכותיו ובמעשיו עם כל סביבתו הקרובה אליו, או שהוא מנותק מלימודו, והוא חלילה מחלל שם שמים בהתנתקותו מסביבתו הקרובה והאוהבת.
בימי בין הזמנים זו ההזדמנות שגם אברך יכבד את הוריו המבוגרים וישמח אותם, יוכיח להם שרק טרדת הזמן עשקה את החיבור שלו אליהם, אך מיד כשמתאפשר לו הוא מתחבר לצינור השפע – הוריו היקרים. זו ההזדמנות להוכיח לאשה את החיבור האמיתי לכל צרכיה ורגשותיה, להיות נושא בעול עם רעייתו. לחזק את הקשר עם בניו, להיות שותף אמיתי לכל החוויות שהם חווים.
בהקשר זה נאיר נקודת אור מתוך הספר הקדוש אמרי נועם:
התורה הקדושה מלמדת אותנו שאחד מן הנגעים נקרא "נתק". ויש כאן רמז שאדם מנותק הוא בבחינת מצורע, ועל האדם להיות תמיד מחובר.
נביא מספר נושאים בהם האדם צריך להיות מחובר ולא מנותק:
מחשבה – מחשבתו של האדם צריכה להיות תמיד מחוברת לה' יתברך, ולא להתנתק ממנו ח"ו.
לימוד תורה – כשאדם לומד ועמל בתורה הקדושה, עליו להיות מחובר ללימודו, כלומר להרגיש שהדבר שייך אליו ונוגע לו, ולא להיות מנותק חלילה ממה שהוא לומד, וכמו שכתב הרמב"ן באיגרתו לבנו: "וכאשר תקום מן הספר תחפש באשר למדת, אם יש בו דבר אשר תוכל לקיימו".
תפילה – כשאדם מתפלל, עליו להיות מחובר לתיבות הקדושות שהוא מוציא מפיו, ולאומרן בכוונה אמיתית מעומק הלב ובתחנון, ולא להיות מנותק מהן ולהוציאן מפיו רק מתוך ההרגל.
קיום מצוות – כשאדם בא לקיים מצוה כלשהי, עליו להיות מחובר אליה ולעשות אותה בשמחה ורצון, ולא להיות מנותק ממנה ולעשותה רק מתוך ההכרח ח"ו.
בין אדם להוריו – וכמו כן הנתק בין הבריות פסול הוא בתכלית. ראשית כל יש להיזהר מנתק בין ההורים לילדיהם. על כל הורה להשתדל בכל יכולתו לקשור אליו את נפש ילדיו בקשר אמיץ וחזק שלא יוכל להתנתק לעולמים, גם לאחר שיגדלו ויקימו בתים משלהם ויהיו הם בעצמם להורים. ולא ניתן להשיג זאת כי אם על ידי כך שההורה ירעיף על ילדיו שפע של אהבה וחיבה, וכן ינהג עמהם בהרבה סבלנות, ולא בכעס חלילה.
חובה על ההורים להיות אוזן קשבת לכל רחשי ליבם של ילדיהם, כדי שהילדים ירגישו שהוריהם הם הקרובים להם ביותר, ולהם ניתן לגלות גם את הסודות הגדולים ביותר.
אם ילד מגיע למסקנה שלהוריו אין אוזן קשבת וסבלנות לשמוע אותו ולעזור לו, ועדיף לו לגלות את סודותיו לאנשים זרים – זהו חורבן של ממש וקרע עמוק בקשר שבין ההורים לילדיהם, ואסור שזה יקרה.
כמו כן, חייב כל אדם לעשות הכל כדי להיות בקשר עם ההורים שלו גם אם יש סיבות רבות שמפריעות לכך. על האדם לדעת שכל שפעו הגשמי והרוחני זורמים אליו משמים דרך הצינור של הוריו, ואם חלילה הוא מנתק את הקשר עם הוריו, ממילא הוא מנתק את עצמו מכל שפעו של הקב"ה, וסופו להידרדר לשאול...
כשאדם זוכה להיות מחובר להוריו ויש לו קשר טוב איתם, בזכות הנחת רוח שהוא גורם להם הקב"ה משפיע לו שפע של ברכה והצלחה וסייעתא דשמיא בכל אשר הוא עושה. כי מה שיכולה לפעול תפילת הורים על ילדם, אפילו תפילתם של כל גדולי ישראל עליו לא יכולה לפעול, וזאת גם אם הוריו אינם צדיקים כלל.
לכן אסור לרב לייעץ לבעל תשובה לנתק את הקשר עם הוריו גם אם הם אינם שומרים תורה ומצוות כלל. תמיד צריך לתת להורים את ההרגשה שהם אהובים, לשמור איתם על קשר יומיומי ולקרב אותם באהבה וחיבה. צריך תמיד לראות את ההורים בראש המעלה בלי שום קשר למה שהם עושים.
בין אדם לאחיו – וכן אסור שיהיה נתק בין האחים ח"ו, אלא תמיד שיהיה ביניהם קשר וחיבור. על כל אח במשפחה להשתדל ליצור קשר עם כל אחד משאר אחיו לעיתים קרובות ביותר, ואם הוא יכול בכל יום אשריו ואשרי חלקו.
כשיש אחדות וחיבור בין האחים, השכינה של ה' שורה עליהם תמיד ומגינה על כל המשפחה מכל פגע. עניין האחדות והאהבה בין בני הבית היא יסוד כל הבית, ובכך תלויה הצלחתו ופריחתו בכל התחומים, כיון שברכת ה' וסיועו מצויים רק במקום שנמצאים בו האהבה והאחדות.
וזהו גם המסר האחרון שמסר יעקב אבינו לבניו, השבטים הקדושים, קודם פטירתו מן העולם כשאמר להם: "האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים", וכך פירשו חז"ל במדרש שציוה אותם להרחיק את המחלוקת מביניהם, ולהתאחד זה עם זה – "האספו" מלשון "הִתאחדו".
וכך אמר להם יעקב אבינו: הביאו כל אחד קנה, והביאו. ציוה לקושרם, נתנם לגיבור שביניהם לשוברם, ולא היה יכול. אמר לו יעקב: טול אחד מהם והוציאו, מיד שברו. אמר להם: כך – כשאתם אגודים יחד, אין כל אומה ולשון יכולים להבקיע בכם, ואם אתם עושים אגודות אגודות, מיד עושים בכם קורחה. ואם נעשיתם אגודה אחת – התקינו עצמכם לגאולה"!
