הגנה וקדושה על ידי לימוד גמרא

אחד מאוהבי ומקושרי אבינו מורנו ורבנו הרב יורם מיכאל אברג'ל זיע"א התלונן פעם בפני רבנו: חזרתי בתשובה במסירות נפש של ממש, זרקתי את כל תאוות העולם הזה, והנני שומר תורה ומצוות, ילדיי מתחנכים במוסדות תורניים, וברוך ה' אני שמח ומאושר בדרך ה'. אלא שדבר אחד מעיב על אושרי ושמחתי, אין לי יציבות בעבודת ה'! לעתים אני מתעלה ומרגיש ממש כמו מלאך, אך לעתים אני נופל ומתרסק, ואז אני מרגיש שעבודת ה' שלי אינה רצויה לפני ה' יתברך. וברגעי משבר אלו השלום בית שלי מתרסק, ואני מיואש ומדוכדך.

וכך השיב לו הרב: רק לימוד הגמרא מעניק יציבות בעבודת ה'! ללמוד גמרא מדי יום ביומו, חוק בל יעבור, והקושי בלימוד הגמרא ייקח ממך את כל הקשיים האחרים. ואם קשה לך ללמוד עם חברותא, לכל הפחות תשתתף בשיעור גמרא במשך שעה וחצי, ולימוד זה יעניק לך יציבות ושמחה, שלום בית ונחת דקדושה מכל ילדיך.

ותוך כדי דיבור הרב קרא לאברך שמסר שיעורים בגמרא בכולל, ואמר לו: ממחר יש לך אברך חדש בשיעור, תתייחס אליו כתלמיד פרטי, ותעשה הכל כדי שהוא יבין את הסוגיא.

ואז הרב חזר ואמר לאותו מקושר: דע לך! לימוד הגמרא זה עוגן ההצלה שלך, אני לא יודע אם תהיה לך הזדמנות נוספת להתחיל בלימוד הגמרא, ועל זה אמר שלמה בחכמתו: "נִצְּרֶהָ, כִּי הִיא חַיֶּיךָ"! לימוד הגמרא לא יציל רק אותך, אלא הוא יציל את ביתך, את ילדיך ואת שליחותך בעולם הזה.

אך אותו מקושר לא הגיע למחרת לשיעור הגמרא… וכך נדחה העניין מיום ליום… נחסוך מהקוראים את תיאור קורותיו של אותו בית, נסתפק במילה אחת – עצוב!!!

בהקשר זה של מעלת לימוד הגמרא הקדושה נאיר נקודת אור מתוך הספר הקדוש אמרי נועם:

התורה הקדושה מצווה אותנו: "והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני". ומפרש רש"י: כשם שאני קדוש, שאני ה' אלהיכם, כך והתקדשתם. קדשו את עצמכם למטה, לפי שאני אקדש אתכם למעלה ולעולם הבא.

וכדי לזכות לקדושה צריך שמירה מעולה מן הקליפה הידועה הנקראת 'לילי"ת', בחינת ה'נוקבא דקליפה', האורבת לכל אדם שרוצה לדבוק באלוהיו, להחטיאו ולהפילו מקדושתו.

וזאת יש לדעת, כי גדול כוחה של הנקבה בצד הקליפה [לילי"ת], יותר מכוחו של הזכר [סמא"ל], כמבואר בזוהר הקדוש ובכתבי האריז"ל.

וכך מספר האור החיים הקדוש): ובחזיון הזה הראוני בחלום, שנאבקתי במלחמה עם הזכר [סמא"ל], ויהי נקל בעיני להכניעו והפלתי אותו בכוחי. ולנקבה [לילי"ת] נתאמצתי בכל כוחי כמה פעמים, ואחר כמה טרחות יכולתי להשליכה כמה מעלות למטה לארץ, אך לא כבעלה הזכר.

ואין לך דבר בעולם, שגדול כוחו להכניע ולהתיש את כוחה של הקליפה הנזכרת, כמו העמל והיגיעה בלימוד הגמרא. וכפי ש הרב הקדוש ר' נחמן מברסלב זיע"א מביא רמז לכך, שהרי שמה של אותה קליפה עולה בגימטריא [480] כמספר 'תלמוד', דהיינו גמרא.

ומחמת חשיבותו של הדבר, העמידו חז"ל (אבות ו, ו) את לימוד התלמוד (גמרא) כקניין ראשון מבין כל מ"ח הקניינים שבהם התורה נקנית, כיון שזהו המפתח לכל שאר הקניינים.

הטעם לכך שלימוד הגמרא מציל מהקליפה הנזכרת, רמוז בתיבת "גמרא" עצמה, שהיא ראשי תיבות: גבריאל, מיכאל, רפאל, אוריאל – ארבעת המלאכים הקדושים הנושאים את מרכבת השכינה. לרמוז שעל ידי לימוד הגמרא בעמל ובקדושה, זוכה האדם להיות מוקף מכל צדדיו במלאכים קדושים אלו: מימינו מיכאל, משמאלו גבריאל, מלפניו אוריאל ומאחוריו רפאל, וממילא גם על ראשו שכינת אל. ומכיוון שכולו מסובב במרכבה קדושה זו, אין אותה קליפה יכולה להתקרב אליו כלל, לפגום בקדושתו, מחמת גודל האור העצום המקיף אותו.

ובזה יתבאר מה שנאמר בשיר השירים: "שישים גיבורים סביב לה מגיבורי ישראל כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו על ירכו מפחד בלילות". והיינו, שעל ידי לימוד השישים מסכתות שבש"ס, זוכה האדם ומסכתות אלו ניצבות סביבו כשישים גיבורים אחוזי חרב מלומדי מלחמה, השומרים עליו מהקליפה הנזכרת, שהיא בחינת "פחד בלילות", כנרמז בשמה [לילי"ת] שהוא מלשון לילה, על שם שרצונה להחשיך את אור נשמתו של האדם כמו לילה.

ולכן מצוי בגמרא המונח 'תא שמע' [שפירושו – בוא ושמע], בשונה מהזוהר הקדוש שבו מצוי המונח 'תא חזי' [שפירושו – בוא וראה], ומונח זה נזכר בגמרא בדרך כלל בראשי תיבות: ת"ש – כדי לרמוז שעל ידי שאדם לומד גמרא, הוא מקבל כוח ועוז להתיש את כוח הקליפה, לבל תפגע בקדושתו.

התורה נקראת גם 'עוז' וגם 'תּוּשִׁיָּה': עוז – על שם שהיא נותנת ללומדיה עוז וגבורה להתגבר על כל תאוות העולם הזה, ולהשתמש בענייני העולם הזה רק לעבודת ה'. תושיה – על שם שיש בכוחה להתיש את כוח הקליפה.

וכל מי שאינו מקדיש מזמנו זמן ניכר ללימוד הגמרא, אף שהוא לומד הרבה דברים אחרים, אינו מוגן מהקליפה הנזכרת, וממילא היא עשויה להכשילו בפגמים קשים, ולעשוק ממנו את כל מה שהשיג בעבודת ה'.

פגשתי אנשים שהיו חכמים גדולים בתורת הנסתר, אך לא היו מקדישים זמן ראוי לעסוק בלימוד גמרא. הם טענו שחבל "לבזבז" זמן בלימוד הגמרא בזמן שאפשר לנצל אותו לעסוק בנסתרות. כעבור זמן מה שוב פגשתי אותם והתפלאתי לראות שהם ירדו ממדרגתם ונפלו לדיוטות תחתונות. וסיבת הדבר היא: כיון שהם לא עסקו בלימוד הגמרא, לא היה דבר שיגן עליהם מאותה קליפה, ולבסוף היא התגברה עליהם, הכשילה אותם ופגמה בקדושתם, ועשקה מהם את כל הקדושה שהשיגו.

ולכן על כל אדם מוטלת חובה קדושה להשתדל בכל כוחו ממש לקבוע עת בכל יום ויום, כולל שבתות וחגים, ללימוד גמרא. ובכל יום יתקדם עוד דף ועוד דף, יסיים מסכת ויתחיל מסכת אחרת, וכשיזכה לסיים את כל הש"ס יתחיל אותו שוב, וכך ילמד את הש"ס הלוך ושוב עד יומו האחרון. ולא יחליף את הקביעות של לימוד הגמרא בשום לימוד אחר שבעולם, כיון שלימוד זה הוא יסוד ההצלחה של כל שאר הלימודים, ועליו הכל עומד.

וכן ירגיל כל אדם את ילדיו מצעירותם, מעת שהם כבר בשלים לכך, להתמיד בלימוד הגמרא וללמוד עוד מסכת ועוד מסכת, עד שבהמשך הזמן יזכו להיעשות לאילנות גדולים.