קמחא דפסחא

נתינת 'קמחא דפיסחא' בשפע

בהלכה הראשונה של הלכות פסח כותב רבנו משה איסרליש זיע"א (שו"ע או"ח סימן תכ"ט בהגה): "ומנהג לקנות חיטים לחלקן לעניים לצורך פסח". אם רבנו הרמ"א ראה לנכון להציב הלכה זו מיד בתחילת הלכות פסח, משמע מכך שעיקרו ויסודו של חג פסח הוא ענין הנתינה, העזרה והסיוע לכל הנצרכים והנזקקים שבעמנו, על מנת שגם להם תהיה אפשרות לקיים את חג הפסח מתוך שפע ורחבות.

בדומה לכך, כבר בפיסקה הראשונה של ה"הגדה של פסח" אנו מכריזים ואומרים: "כל דכפין יתי ויכול, כל דצריך יתי ויפסח". כלומר: בפסח אנו פותחים את דלתות ביתנו לרווחה, ומזמינים בלבביות את כל מי שמאיזו שהיא סיבה לא התאפשר לו להכין את צרכי הפסח, ומשום כך כעת הוא רעב ונצרך ("דכפין" ו"דצריך"), שיבוא ויכנס לתוך ביתנו, יסב עימנו בסעודתנו, ואת כל מה שהכנו לכבוד החג – היין, המצות, הבשר ושאר מטעמי החג – נחלוק עימו שווה בשווה, כיון שעיקרו ויסודו של חג פסח הוא ענין הנתינה.

וטעם לדבר, מבואר בדברי רבנו יעקב בעל הטורים (טור או"ח סי' תיז) בשם אחיו רב יהודה, ששלושת הרגלים הם כנגד שלושת האבות הקדושים. חג פסח הוא כנגד אברהם אבינו, שנאמר בו: "לושי ועשי עוגות" (בראשית יח, ו) ובאותו זמן פסח היה, ושרה אימנו אפתה לאורחים מצות.

כל מהותו של אברהם אבינו היתה רק לתת ולתת ללא הפסקה לכל עובר ושב. לכן אברהם אבינו נטע את אוהלו דוקא במקום שהרבה בני אדם עוברים שם,ב ופתח אותו מכל ארבע רוחותיו, וכל אימת שרק הבחין בעובר אורח שחלף על פניו, מיד רץ לעברו והזמין אותו במאור פנים להכנס לתוך אוהלו ולהטיב את ליבו בשפע של מאכלים ומשקאות מהסוג המשובח ביותר.

ומכיון שחג פסח הוא כנגד אברהם אבינו כנ"ל, לכן עיקרו ויסודו של חג פסח הוא ענין הנתינה בשפע לכל עני ונצרך, שהרי זו היתה עיקר מידתו של אברהם אבינו.
לכן כל מי שחפץ לזכות לאור העצום של אברהם אבינו ושל חג פסח, כבר קודם הפסח יאחוז חזק במידתו של אברהם אבינו ויחלק ביד רחבה ובשפע גדול "קמחא דפיסחא", דהיינו צדקה למשפחות נצרכות, על מנת שגם הן תוכלנה לחוג את חג הפסח בשמחה גדולה סביב שולחן ערוך בכל טוב.

ובדבר זה תלויה כל שמחת החג של האדם, כפי שמובא במדרש (תנחומא פר' ראה אות יח) שלאדם יש ארבעה בני בית: בניו, בנותיו, עבדיו ואמהותיו. וכנגדם יש לה' יתברך ארבעה בני בית: הלויים (ובימינו היינו בני תורה), הגרים, היתומים והאלמנות.

ואומר הקב"ה לכל אדם: אם אתה תשמח בחגים את הארבעה שלי על ידי שתדאג לתת להם חלק יפה ומכובד מהונך כדי שיוכלו גם הם לקנות את צרכי החג ביד רחבה – אף אני אשמח בחג את הארבעה שלך, ואדאג שהחג יעבור לך בבריאות וששון ושמחה ושלום בית וכל טוב.

אך אם תדאג רק לעצמך, ותמלא את אסמך בבשרים משובחים ופירות ומיני מגדנות לכבוד החג, ואילו על העניים והנצרכים לא תשים ליבך כלל – אף אני לא אשית ליבי אליך, ואסלק את ברכתי מביתך, וחגך יהפך לך לתוגה רח"ל על ידי קטטות ומריבות בין בני הבית או כל מיני סיבות אחרות.

היו אנשים רבים שדאגו לקנות לנשותיהם ולכל ילדיהם בגדים חדשים לחג, וכן קנו בשרים משובחים ושאר מעדנים לכבוד החג באלפי שקלים, והזמינו לחג הרבה קרובי משפחה, כך שמכל הבחינות היתה אמורה להיות שמחה גדולה בחג. אלא שהקב"ה חשב אחרת, ולאחר כל מה שטרחו לכבוד החג, בהגיע ליל החג, הפר את שמחתם על ידי כל מיני סיבות שונות ומשונות שצצו לפתע, וחגם נהפך לתוגה, ה' יצילנו.

הסיבה לכך היא, משום שלפני החג הם דאגו אך ורק לעצמם ולילדיהם, אך שכחו לדאוג שגם לעניים האומללים יהיו בגדים חדשים ושולחן ערוך בכל טוב לכבוד החג.
וכלל גדול מסרו בידינו זקני החסידים שבדורות הקודמים: "אהוב יהודי, וה' יתברך יאהב אותך. עשה טובה ליהודי, וה' יתברך יטיב עמך. קרב יהודי, וה' יתברך יקרב אותך" (היום יום כ"ז חשון). ואף אנו נוסיף ונאמר: "שמח יהודי, וה' יתברך ישמח אותך".