תפריט
מורנו ורבנו הרב יורם מיכאל אברג'ל זיע"א היה אוהב ישראל בכל נימי נפשו, עיניו הטהורות הביעו אהבה אין סופית לכל יהודי באשר הוא, גם אם מצבו הרוחני היה מאוד ירוד.
הרב היה מאיר פנים לכל אדם ומכבדו כבוד גדול, והיה מקשיב לדבריו במתינות, כאילו יש לו את כל הזמן שבעולם עבורו. יחס נפלא זה לא היה מיועד רק לתלמידי חכמים או רק לבעלי ממון ושררה, גם היהודי הפשוט שבפשוטים, שהיה רחוק מחיי תורה ומצוות היה זוכה לאותו יחס מכבד ואוהב.
אהבת ישראל אינה רק כלי להשגת מדרגה רוחנית גבוהה, אהבת ישראל אמיתית נובעת מלב זך וטהור שכל מהותו היא ביטול מוחלט לרצון ה'. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בצדיק שיש לו נשמה כוללת שכל מהותה המשכת שפע לארץ ולדרים עליה ברחמים, שאז יוקדת בליבו אש קודש של אהבת ישראל, אש שאינה יודעת שום הגבלה גשמית, אש שמבעירה בליבות ישראל תשוקה עזה לאלקות וקדושה.
בפרשת כי תשא התורה הקדושה עוסקת במצות הכנת הקטורת. וזו לשון הברייתא המונה את אחד עשר סממני הקטורת: הצרי, והציפורן, והחלבנה, והלבונה משקל שבעים של שבעים מנה. מור, וקציעה, שיבולת נרד, וכרכום משקל ששה עשר של ששה עשר מנה. הקושט שנים עשר, קילופה שלושה, וקנמון תשעה. מוסיפה הגמרא הקדושה:
אמר רבי חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני קטורת.
ידוע ומפורסם שהקטורת מסמלת את אחדותם של עם ישראל [וכנרמז בשמה "קטורת" – מלשון קשר ואחדות, כי תרגומה של תיבת "קשר" בשפה הארמית הוא קטרא], וממנה למדנו שבכל תפילה ותענית צריכים כל עם ישראל להתאחד, ללא כל הבדלי מעמדות, וללא כל מניעה עקב מצב רוחני ירוד. ולא עוד, אלא שאם יחסר באותו ציבור פושע ישראל, תפילה זאת לא תהיה מקובלת בשמים.
הדבר יבואר על פי מה שכתב האריז"ל בלשון קודשו:
קודם שהאדם יסדר תפילתו בבית הכנסת מפרשת העקדה ואילך, צריך שיקבל עליו מצוות 'ואהבת לרעך כמוך' ויכוון לאהוב כל אחד מבני ישראל כנפשו, כי על ידי זה תעלה תפילתו כלולה מכל תפילות ישראל ותוכל לעלות למעלה ולעשות פרי.
הביאור לדברי האריז"ל הוא: כדי שתפילתו של אדם תוכל לעלות למעלה ולעשות פרי, היא צריכה להיות שלימה בכל מיני שלמות. ואין באפשרותו של האדם להשיג את השלמות המרבית, אלא אם כן יתאחד עם כל עם ישראל. כיון שבכל אדם ישנן מעלות טובות שאין בחברו, ורק בהצטרפותם יחד נכללות בהם כל המעלות. ולכן אמרו חז"ל: "איזהו חכם? הלומד מכל אדם", "ואל תהי בז לכל אדם". והיינו, שצריך ללמוד מכל אדם את המעלות הטובות שיש בו, וכך יוכל להשיג שלמות נפלאה.
נמצא אם כן, שכדי להגיע לתפילה שלימה בכל מיני שלימות, צריך להיכלל עם כל עם ישראל, שאז כל המעלות של כולם יצטרפו אליו ותֵעשה תפילתו שלימה באמת, ותעלה למעלה ותעשה פרי. והתכללות זו עם כל עם ישראל נעשית על ידי שהאדם מכוון מעומק ליבו קודם התפילה לאהוב כל אחד ואחד מעם ישראל, כולל גם את פושעי ישראל.
ובזה יובן המאמר שהזכרנו לעיל: "כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית", כי מכיוון שחסרות באותה תפילה ותענית אותן המעלות הטובות שנמצאות באותם פושעים, מעלות שיש רק להם ואין לאחרים, ממילא היא לא שלימה בכל מיני השלמות שיש, ואין בכוחה לעלות למעלה ולעשות פרי טוב.
לפי דרך זו ניתן לפרש גם את הנאמר לגבי משקל סממני הקטורת: "בד בבד יהיה", ומפרש רש"י הקדוש: שיהיו שווין משקל במשקל, כמשקלו של זה כך משקלו של זה. והיינו, שהקטורת באה לרמז שצריכים כל עם ישראל להתאחד זה עם זה, ואפילו עם פושעי ישראל, ולהרגיש שווים זה לזה, ושאין אחד גדול במעלתו יותר מזולתו.
ולהרגשה זו אפשר להגיע רק כאשר מקיימים בפועל את הכתוב: "ושחקת ממנה הדק". דהיינו, שרק כאשר האדם ישחק ויפורר את היישות שלו וישפיל את עצמו עד עפר, ויפסיק לחשוב שהוא טוב במשהו מזולתו, רק אז יוכל להרגיש את חשיבותו ומעלתו של הזולת, ויצליח לאהוב אותו באמת ולהתאחד עמו.
וכן כתב אדמו"ר הזקן בספר התניא (בתחילת פרק ל"ב) בלשון קודשו: על ידי קיום הדברים הנ"ל להיות גופו נבזה ונמאס בעיניו, רק שמחתו תהיה שמחת הנפש לבדה, הרי זו דרך ישרה וקלה לבוא לידי קיום מצות 'ואהבת לרעך כמוך' לכל נפש מישראל למגדול ועד קטן.
וזהו כוונת הכתוב: "ממולח טהור קודש". דהיינו, שכאשר יהיו כל עם ישראל בבחינת "ממולח" – שהוא מלשון תערובת, כלומר שיהיו כל עם ישראל מעורבים זה עם זה ומרוצים זה מזה, בבחינת כל ישראל ערבים זה בזה, ותהיה אהבה ואחדות ביניהם, בזה תהיה תפילתם טהורה וקדושה בבחינת "טהור קודש", ושלימה בכל מיני שלמות שבעולם, ותוכל לעלות למעלה ולפעול גדולות ונצורות.
וכך אמר הרב הקדוש רבי משה לייב מסאסוב זיע"א:
אילו היו כל עם ישראל באהבה ואחדות זה עם זה, ללא כל פירוד ומחלוקת, היו ידיהן של כל עם ישראל מצטרפות להיות יד אחת ארוכה, המגעת עד כסא הכבוד, והיו יכולים לקחת משם בחופשיות את כל מה שנצרך לכל אחד מישראל בגשמיות וברוחניות.
