תפריט
בשולחן סעודת השבת נהג אבינו מו"ר הרב יורם אברג'ל זיע"א להאזין לדברי התורה וסיפור פרשת השבוע מפי הנוכחים קטן כגדול. בני הבית מעידים שכל אחד מהדוברים זכה להקשבה מרוכזת מצד הרב, ואף לסיפורי ילדי הגן האזין בתשומת לב כשם שהוא מאזין לחידושי תורה מפי תלמידי חכמים מבוגרים.
גם מבין באי ביתו של הרב במשך השבוע, לעתים נכנס אדם שרצה להשמיע באוזני הרב חידוש שחידש או שמע, וגם כאן – תמיד הקשיב הרב במלוא הרצינות והגיב בהתפעלות.
בני הבית מספרים שארע ונכנסו מספר אנשים בזה אחר זה ובפי כולם אותו דבר תורה נפלא שחפצו לשתף בו את הרב – בכל זאת האזין הרב שוב ושוב בכובד ראש ולא ניכר עליו שאין זו הפעם הראשונה שהוא שומע את הדבר.
פרשתנו פותחת בסיפור התקרבותו של יתרו אל תחת כנפי השכינה. לאחר מכן התורה מספרת שכשראה יתרו שמשה יושב ושופט לבדו את כל העם מבוקר עד ערב, העיר לו על כך ואמר לו: "מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם, מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך מן בוקר עד ערב… לא טוב הדבר אשר אתה עושה, נבול תבול גם אתה גם העם הזה אשר עמך כי כבד ממך הדבר לא תוכל עשהו לבדך". ואז יתרו הציע למשה לבחור מכל העם "אנשי חיל יראי אלקים אנשי אמת שונאי בצע" שיסייעו לו לשפוט את העם, "והיה כל הדבר הגדול יביאו אליך וכל הדבר הקטן ישפטו הם, והקל מעליך ונשאו איתך".
כולנו יודעים שיתרו לא היה אחד מגדולי התורה של אותו דור ולא איזה ראש ישיבה מפורסם. עד אותה עת היה יתרו כומר לעבודה זרה, ולא הייתה בעולם עבודה זרה שלא הספיק לעבוד, ובאותו הזמן שבא למשה רק החל לחזור בתשובה ולהתקרב לה'.
לעומת זאת משה רבנו, הוא גדול כל הדורות כולם, רבן של כל הנביאים ונאמן ביתו של ה'. בכל זאת, הפער העצום שבין מדרגתו הרוחנית של משה לזו של יתרו לא גרם למשה רבנו לזלזל בדבריו, אלא הוא התייחס אליהם בכובד ראש ונמלך בשכינה על כך, ולבסוף אף קיבלם ונהג כעצתו.
עובדה זו מעידה על המידה הנפלאה שהייתה במשה רבנו ע"ה שלא היה בז לשום אדם שבעולם, ותמיד היה מטה את אוזנו לשמוע כל אדם, ופתוח לקבל עצה טובה מכל איש בעולם, בבחינת מה שאמרו חז"ל: "איזהו חכם? הלומד מכל אדם".
לפי האמור יובן גם מה שכבר קראנו בפרשת "שמות", שכאשר התכונן משה רבנו ללכת ממדין למצרים במצוות ה' על מנת לגאול את עם ישראל ממצרים, בא ליתרו וביקש את רשותו לצאת לדרכו, ויתרו הרשהו על כך ואף בירכו בברכת: "לך לשלום". מכך למדו חז"ל שכל מי שנפרד מחברו "אל יאמר לו 'לך בשלום' אלא 'לך לשלום', שהרי יתרו שאמר למשה 'לך לשלום' עלה (משה) והצליח".
הכוונה בזה היא, שמשה עלה והצליח לא בגלל שהיה איזה כח מופלא בברכתו של יתרו, אלא בגלל שמשה הטה אוזנו לברכתו של יתרו וקיבל אותה באמונה ובלבביות, ולא זלזל בה ח"ו, בבחינת מה שאמרו חז"ל: "שלא תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך". ובגלל מידתו הנפלאה של משה שלא זלזל בברכתו של יתרו, קיים בו הקב"ה את הברכה ועלה והצליח.
ומכאן ילמד כל אדם עד כמה יש להיזהר שלא לבוז לשום אדם שבעולם ולא לזלזל בשום בריה של ה'. יש לכבד כל אדם, ולהטות אוזן קשבת לעצתו של כל אחד שמא יוכל ללמוד ממנו דבר חכמה. וכאשר ינהג האדם בדרך זו, יזכה לעלות מעלה מעלה במדרגות הקדושה, ויצליחהו האל בכל מעשיו.
